לא מעט נאמר על יום השואה מאז קום המדינה ועד היום. ובכל זאת לדעתי אין להתעלם מיום זה ולעבור אותו ללא התייחסות. אולי הגיע הזמן לשים דגש דווקא על התקומה.
על סיפורי הגבורה של הפרטיזנים והמרידות בגטו ולא פחות על תרומתם של שארית הפליטה שיצאו מהמחנות, עלו לישראל, השתתפו במלחמת השחרור באופן פעיל ומעשי. נתון שלא מדברים עליו די הצורך הוא שכשני שליש מהחיילים שהשתתפו במלחמת השחרור של המדינה היו ניצולי שואה שהגיעו כעולים חדשים לארץ וגויסו מיד לצבא הלוחם.
לא פחות חשוב בתהליך התקומה הוא כל אותם ילדים יהודיים שלימודיהם הופסקו במהלך המלחמה באירופה ובבואם לארץ לא שקעו בדיכאונות בבכי ונהי על שהיה אלה השלימו לימודים והקימו את בתי החולים, בתי הספר, החקלאות והתעשייה שעליה גאוותינו עד היום.
זו הזדמנות לדבר על הכוחות שטמונים בכולנו לקום לעשות ולהצליח. להציב מטרות והרף קשיים לחתור אליהם ללא ללאות עד למימושם המלא. ניצולי השואה יכולים מעבר לסיפורי הסבל והזוועות להוות מופת ודוגמה לכולנו.